שכול וזיכרון: כמו בלדה מאת נתן יונתן
"כמו בלדה" (ידוע גם במילותיו הראשונות: "אִם זֵר קוצים כואב") הוא שירו של המשורר הישראלי נתן יונתן. השיר נכתב לפני מלחמת יום הכיפורים, אולם בתודעה הציבורית קושר השיר ושירים נוספים אל השכול והאבל של יונתן על בנו ליאור, שנהרג במלחמת יום הכיפורים בסתיו 1973.[1]
תכנים ואמירות[edit]
תכני השיר הם המסירות וההקרבה למען הכלל, האומה, החברה, מתוך אהבה ומבלי לבקש תמורה. סגנון השיר ואף שמו "כמו בלדה", משתמש כאילו בסגנון דיבור רגיל שהוכנס לשורות שיר, והמשמעות לכאורה גבולית, בין מטאפורה לממשות; המשורר משאיר את הקוראים באי ודאות לגבי כוונתו, ובכך מעצים את תחושת הכאב. ייתכן כי ביוצרו את האני השר במעין מונולוג אל "אהובה", מפיו של הבן, או הבנים בטרם מותם, כאשר הם מנבאים את מותם במדבר מרצון ולמען אהבתם, תהא לדמות, לחברה או לאומה, רומז המשורר על חפצם של הורים שכולים, לשמוע שוב את קול הבנים, לקבל מהם מילות תנחומין על מותם שלהם, ולהסעד בהם ובדמותם שרק זיכרון נותר ממנה.
בבית הראשון, האני השר מדבר אל אהובתו ומכריז על נכונותו לעשות עבורה כל מה תרצה, ובלשון מטאפורית וברמזים הוא מתאר את אפשריות ההוכחה של אהבתו. המשורר הופך את קוראיו למאזיני דבריו של האני השר, הסמויים או בעל כורחם, הוא דובר והקוראים "מאזינים". האפשרות האחת היא "אם זר קוצים כואב / זה מה שאת אוהבת / אלך אל המדבר / ושם אלמד לכאוב", מבטא את הנכונות המטאפורית או הממשית, של האני השר - שמייצג את הבן או הבנים - לכאוב דקירות קשות בתנאי המחיה של המדבר, הנתון כזירה של התנסות ואימון לכאב. המשורר השתמש במשפט בסמל הקוצים, הידוע מדרכו האחרונה של ישו, ושהוזכר גם ביצירתו של י"ח ברנר. מן הסמל ומשויכיו הספרותיים-ההיסטוריים נמסרת אמירה הקרבה מלאה של אדם, צעיר בדרך כלל, למען הרעיון הנשגב. האפשרות השנייה שמעלה האני השר לאהובתו היא "ואם שירים אהבתְ / רק שכתובים באבן / בין הכפים אגור / ובסלעים אכתוב", ממשיכה את קבלת הסיגופים בנוף המדברי, שהחל במשפט הראשון, אבל לעומת ה"קוצים" הקשים והזוויתיים שהם צמחים בטבע, ניתנים עתה ה"שירים", שהם לכאורה יצירותיו הרכות ושל האדם. אולם השירים שאותם כביכול דורשת האהובה מהאני השר, מצוירים או חרותים על אבן, כלומר "כתיבתם" עולה בעמל רב, ולידם מוזכרים העצמים הגאולוגים הקשים: "כפים" ו"סלעים", שהם לכאורה מקום המחיה והיצירה של האני השר על פי דרישתה של האהובה.
בבית השני, מספר האני השר על מותו, ובשורות הבאות עובר השיר לגוף ראשון רבים. הדברים הופכים לשתיקה בשל המוות הקבוצתי של האני השר, יחיד שמדבר עתה בשם רעיו, או אף מקהלה: "ואז כשנתכסה / עם החולות בחושך"; במוות אין אומר ואין דברים אלא שתיקה, ועל כן, "וספר הדברים / בחושך יתכסה". ייתכן שהמשורר מתכתב בשורות אלו עם ההקשרים הנושאיים והלשוניים בספר תהילים, על הקשר בין "בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן" לבין "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת";[2]
אולם, בניגוד לאווירת הישועה והשמחה בתהילים, מסתיים "כמו בלדה" ללא מוצא; הוא שיר תהילה לזיכרון הנופלים, שמותם כביכול ידוע להם מראש, ואף משוררת על ידם בטרם מותם, מבלי שהפער בין הידיעה לבין הופעת התהילה יסגר אי פעם. לאחר מותם, זאת כביכול יודעים הנופלים מראש. וכך נוצר ניגוד קשה להכלה בין שתיקת הנופלים, לבין הדיבור אליהם שמופיע לבסוף, לאחר מותם; כאשר הם, המקריבים את חייהם למען אהובתם, זוכים למילים מופלאות: "יפות מבכי ואושר", כלומר נעלות מעצב או משמחה; למילים שהיא תגיד למי שאינם יכולים כבר לשמוע; למילים של הכרה באהבתם זו, ובאמיתיותה הנצחית.
הלחנה וביצועים[edit]
הולחן על ידי המלחין והרופא גידי קורן. השיר בלחנו של קורן נעשה אהוב מאוד, במיוחד אצל צעירים, וזכה לעיבודים וביצועים רבים, בין השאר על ידי להקת "האחים והאחיות", דודו זכאי, אייל גולן, שלומי שבת, נריה חובב ואחרים.
ביבליוגרפיה[edit]
- כמו בלדה באתר שירונט
- אורי הייטנר, מילים יפות מבכי ואושר, באתר israblog
הערות[edit]
- ↑ ליאור יונתן ז"ל (על כמו בלדה), באתר natanyonatan.
- ↑ תנ"ך, תהילים קז, ד-י.